בית הקפה לשירה: ילדים, שירים ותרגול אחד פשוט ויוצא דופן

ארוחת הערב בבקתה הקטנה הסתיימה ולשתי המשפחות שלנו לא היה חשמל או אינטרנט אלחוטי להדאיג אותנו, רק קולם של גלי האוקיינוס המתנפצים בחוץ, פצפוץ של בולי עץ בתנור העצים והזמזום הנמוך של פנס הפרופאן התלוי מעל. שולחן העץ שלנו. עכשיו מה?

"מישהו יודע מה לדקלם?" שאל החבר שהזמין אותנו לבקתה הכפרית הזו השוכנת מעל האוקיינוס השקט.

"עידו!" אמרה בתנו בת ה-11, מאיה. היא החליקה מהספסל ועמדה מול שולחן העץ שבו ישבנו כולנו. היא לקחה נשימה עמוקה והתחילה. "Jabberwocky, מאת לואיס קרול. ״זה היה מבריק והטבים המחליקים זרמו וגימשו בלב..." כשסיימה, מחיאות כפיים וצהלות הצטרפו לגלים המתנפצים בחוץ בשאגת הסכמה.

בגיל אחת עשרה, דיקלום שירה עבור קהל אינו דבר חדש עבור מאיה. היא הופיעה בגמר ברחבי העיר של פסטיבל אורטורי במגה-כנסייה כאן באוקלנד, קליפורניה, שבה אנחנו גרים. לפני כן זה היה קריאת שירה באסיפות בית ספר או שירה בכיתה.

עם זאת, אני לא כאן כדי לספר לך על בתי. זה לא סיפור של ילד יוצא דופן, אלא של תרגול פשוט עם תוצאות יוצאות דופן: "בית הקפה לשירה".

מהו בית הקפה לשירה?

קפה השירה התחיל כמזימת אב/בת לשעשע את הסבים והסבתות. מאיה, בת חמש, ידעה קומץ שירים קצרים. אז החלטנו לעשות רשימה שלהם ולתת לסבא וסבתא שלה לבחור מה הם רוצים שהיא תדקלם. כשהבנו שהרשימה היא בעצם תפריט, נולד קפה השירה.

סבא ונונה יושבים על הספה בסלון ומסתכלים על הילדה שעומדת מולם. עם חיוך גדול ורווח בין שיניה הקדמיות, היא זורקת את זרועותיה באוויר ובוכה, "ברוכים הבאים לקפה השירה שלי!"

נונה מוחאת כפיים. סבא מחייך.

מאיה חוזרת לשולחן ואומרת, "הנה, תן לי לתת לך תפריט." היא מזעיפה את מצחה. "תצטרך לשתף." לא היה לה זמן להכין שניים מהם. היא מושיטה לנונה דף מקופל של נייר צהוב שבו הדפיסה בקפידה, "קפה שירה של מאיה".

סבא רוכן קרוב יותר, מחליק את משקפי הקריאה שלו. נונה פותחת את התפריט והם רואים ציור של ילדה חייכנית בשמלה פרחונית עומדת ליד עוגת יום הולדת. בצד השני של הדף כתוב, "בבקשה להזמין שיר טעים!" ומפרטת כמה שירים, שאורגנו על ידי משוררים, ביניהם שני מקורות של המשוררת הקטנה בעצמה.

"בבקשה תבחרי שיר", אומרת מאיה.

"מה אתה היית ממליץ?" שואלת נונה.

"יש לך מבצעים?" שואל סבא.

"אני אתחיל אותך עם "ג'יין העצלנית," אומרת מאיה בפנים רציניות, מציץ לרגע בסבא. מבצעים? הוא נתן לה רעיון לפעם הבאה.

היא לוקחת נשימה ומתחילה. "'ג'יין העצלה' מאת של סילברשטיין." היא נשכבת על גבה על השטיח ומדקלמת מהזיכרון, "עצלן עצלן עצלן עצלן עצלן עצלן ג'יין. היא רוצה לשתות מים אז היא מחכה ומחכה ומחכה ומחכה ומחכה שיירד גשם!" היא פותחת את פיה לרווחה כדי לתפוס טיפת גשם דמיונית (נונה צוחקת בהנאה), ואז מזנקת כדי להשתחוות.

אחרי שהם מפסיקים למחוא כפיים, היא אומרת, "מה היית רוצה אחר כך?"

סבא מכחכח בגרונו ואומר, "אה כן. בוא נראה... אני אקבל את השיר של לנגסטון יוז, בבקשה."

מאיה מהנהנת ונושמת נשימה עמוקה. ואז מתחילה, נראית כאילו היא עלולה לבכות:

אהבתי את החבר שלי.

הוא הלך ממני.

אין יותר מה לומר.

השיר מסתיים,

רך כמו שזה התחיל-

אהבתי את החבר שלי.

כשהיא קוראת את כל שיריה, מאיה מושכת בכתפיה ואומרת, "אני מצטערת לכולם. המטבח טרי מהשירים!"

למה עושים את בית הקפה לשירה?

זה התחיל עם מאיה, אבל עד מהרה תרגמתי את זה לכיתה שלי. מאז, כמורה ותיקה בת שש עשרה בכיתה בבתי ספר ציבוריים באוקלנד, ראיתי את קפה השירה עושה פלאים עם ילדים בגילאי בית הספר מכל הרקע והיכולות, מכשפי מילים ועד ילדים שכמעט ויתרו על הקריאה, מסופרים מתקדמים ועד לומדי אנגלית מתקשים. אפילו השתמשתי בו באמצע העולם עם סטודנטים קוריאנים במחנה כתיבה בסיאול.

קפה השירה הוא בעל ערך כי הוא מפנה ילדים לשירה, כמובן, אבל הוא גם מחזק את הכתיבה שלהם, מלמד אותם כיצד ללמוד לעומק, ועוזר להם לפתח מיומנויות דיבור וביצועים בציבור, שכל אלו ישמשו אותם עבור שארית חייהם. ישנם יתרונות נוספים, שלא ניתן למדוד. אני זוכרת שתלמיד כיתה ג' מתימן אמר לי יום אחד, כשהוא סומק מהצלחתו של שיר חדש, "פעם שנאתי לכתוב. עכשיו אני אוהב את זה!" והכי חשוב, זה קל ומהנה.

איך עושים את זה בבית? זה רעיון פשוט באמת: בקש מהילד שלך ללמוד כמה שירים, להכין רשימה ולבצע אותם לפי בקשה. זהו זה.

ראשית, התחל לקרוא שירה בקול עם ילדך. יש הרבה ספרי שירה נפלאים שם בחוץ (ראה הצעות למטה). קרא עד שתמצא את מה שאתה או הם אוהבים ואז קרא את אלה שוב ושוב.

לאחר מכן, ספר לילדך שאתה הולך ללמוד שיר בעל פה כדי שתוכל לסחוב אותו איתך ולקבל אותו בכל עת ובכל מקום שתרצה. זהו מסר שונה מאוד מהתלות בגאדג'טים של העידן הדיגיטלי, ולדעתי מסר חשוב.

תרגלו את לימוד השיר מולם, בכל דרך שעובדת. אני בדרך כלל מדקלם כמה שורות בכל פעם, מגבה תוך כדי כדי לוודא שיש לי את זה מההתחלה. כשאתה לומד מול ילד אתה מדגמן גם איך ללמוד וגם את ההתלהבות שלך מהלמידה. אם קשה לך, על אחת כמה וכמה! אתה מראה להם את כוח ההתמדה.

אבל בעוד שילדים מסוימים עשויים להיות מוכנים להתחיל ללמוד שירים מההתחלה, ילדים אחרים יזדקקו ליותר עזרה או מוטיבציה. כמורה, גיליתי שזה לא יקרה עד שישבתי איתם ונאבקנו יחד, כתף אל כתף. ילדים רבים רוצים להיות מסוגלים לקרוא את השיר כולו פעם אחת ו- PRESTO! יודע את זה, אבל כשאתה מתחיל ללמוד את זה איתם, מילה אחר מילה, שורה אחר שורה, הדלת הזו בראש שלהם נפתחת לאט.

בקר שוב בשיר יום או שלושה לאחר מכן והראה להם כיצד השיר חומק מעל פני השטח אם לא באמת מעסים אותו לתוך הזיכרון העמוק יותר שלנו. אתה לא רק תעזור להם ללמוד שיר, אתה תגדיר אותם כדי לשלוט בטבלאות השעות שלהם, ללמוד את השורות שלהם להצגה בבית הספר ולהיות מספר בדיחות טוב יותר במסיבות קוקטייל.

ברגע שיש להם שיר או שניים מתחת לחגורה, עזרו להם להכין תפריט שירה. זה יכול להיות פשוט כמו רשימה על פיסת נייר מקופלת לכל מיני פרויקטים נפלאים של יצירת ספרים ואמנות. עם זאת, אני ממליץ להכין תחילה טיוטה גסה של תפריט, כי סביר להניח שהוא ישתנה. הורד את כותרות השירים ואת שמות המשוררים על הנייר כדי שיוכלו להתחיל להתאמן. "הזמינו" הכל בתפריט שלהם ותראו אם הם באמת יכולים לדקלם מהזיכרון את מה שהם אומרים שהם יכולים, לא רק יום אחד, אלא גם למחרת וגם למחרת.

לחדש ולאלתר!

ברגע שתתחיל, הווריאציות על Poetry Café הן אינסופיות כמו היצירתיות של הילדים. ילדים יכולים לארגן שירים לפי שם המשורר, עונות השנה, מצב הרוח, האורך או אולי קטגוריות נושאיות כמו ידידות או שירי בעלי חיים.

פעם ביקשתי מתלמידי כיתה ג' להוסיף קטע מיוחד בשם "רטבים", שבו לקוחות יכלו גם להזמין מבטא להגשת השיר, כמו "בריטי" או "קאובוי" או אולי אפילו "היפ-הופ". לדוגמה, "אני אאכל "שיר גשם באפריל" עם רוטב בוקרים, בבקשה."

בסופו של דבר, ייתכן שהם ירצו להציג גם כמה מבצעים, וקטע "על המחבר" מאחור. אבל התפריטים הראשונים של Poetry Café צריכים באמת רק את שמות השירים והמשוררים שכתבו אותם. אל תשכחו לכלול שירים משלהם!

במהלך השנים האחרונות, צפיתי בבוגרים רבים של קפה השירה ממשיכים לאתגר את עצמם בזירות גדולות יותר. רק בחודש שעבר, ישבתי בכנסייה ענקית לצפות במאיה ובחבריה לכיתה ה', רבים מהם תלמידי לשעבר, עולים על הבמה כדי לדקלם באירוע ברחבי העיר. במקהלה רבת עוצמה, חמישים ילדים מכל הרקעים השונים דיברו כאחד, קולותיהם הוקפצים מגב הכנסייה המעורה כשהם מדקלמים פסוק אחר פסוק מזיכרון עמוק:

אני צעיר ואני חיובי

אני העתיד

אני לא אתן לשום דבר לעמוד בדרכי...

על הסופר:אוון ניקולס היה מורה בבית ספר יסודי בבתי הספר הציבוריים בשש עשרה השנים האחרונות. הוא יועץ מורים ב-פרויקט כתיבה באזור המפרץוהעורך שלנייר דיגיטלי, eZine ספרותי למורים באזור המפרץ. הוא גר באוקלנד, קליפורניה עם אשתו ושני ילדיו, בת בת 11 ובן בן 8. במאי הוא יקבל תואר MFA בכתיבה יצירתית במכללת מילס.

נספח: ספרי שירה גדולים לילדים

1.משפחה של שירים: האוסף המדהים הזה של השירים האהובים על קרוליין קנדי לילדים זכה ללהיט ענק אצל משפחתי, מבית Langston יוז, "תן לגשם לנשק אותך. / תן לגשם להכות על ראשך בטיפות נוזלי כסף..." ל-ee cummings', "...וזה / אביב / כשהעולם נפלא-שלולית," כולם מתאימים לציורים יפים של ג'ון מות'. יש לה גם ספר חדש לגמרי בשם "שירים ללמוד בעל פה".

2.מותק, אני אוהב:הספר הקטן הזה של אלואיז גרינפילד, האהוב על בתי כשהייתה בת חמש, מלא בשירים מתוקים ועוצמתיים, מ"הרייט טובמן" ו"דברים" המוכרים יותר ועד "אהבה לא אומרת".

3.איפה המדרכה מסתיימת– של סילברסטיין מילא את זה בשירי טמבל לשטויות. הרבה שירים קלים ומצחיקים, כמו "ג'יין העצלה", מושלמים למתחילים.

4.שירה מדברת לילדיםוהיפ הופ מדבר לילדים– שניהם כוללים תקליטורים עם גרסאות שמע. הראשון שווה את זה רק בשביל הקריאה המבריקה של "Jabberwocky", וכך למדנו אותו בתי ואני. לאחרון היה חדר מלא בתלמידי כיתות ג' שכולם מזמרים ומתנועעים לקלאסיקה ההיפ-הופ הזו:

אמרתי היפ הופ ההיפי ההיפי

להיפ היפ הופ, אתה לא מפסיק

הרוק את זה לבאנג באנג בוגי לומר למעלה קפץ את הבוגי

לקצב הבוגי, הקצב

5.רעש כייפי–פול פליישמן, מחבר ספר התמונות המדהים "ווסלנדיה", הרכיב את האוסף הזוכה במדליית ניוברי של "שירים לשני קולות" על חגבים, גחליליות, ציקדות ועוד. כתובים בשני טורים, אחד לכל קול, השירים המצוינים האלה דורשים שני משוררים והם נהדרים לילדים משמונה ומעלה.